כלמוביל בע'מ נ' רכב חמו סחר בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי ערעור שהגישה המערערת על החלטות כב' הרשם יוחנן גבאי מימים 26.8.10 ו – 5.9.10, לפיהן ניתן צו עיקול זמני על נכסי המקרקעין כמפורט בסעיף (ז) לבקשה להטלת עיקול זמני שהוגשה על ידי המערערת, ובוטל צו למניעת דיספוזיציה שניתן ביום 8.6.10. (ת"א 11504-06-10)

בהתאם להחלטתי מיום 15.9.10, הוגשו עיקרי טיעון בכתב וסיכום טענות מטעם הצדדים.

העובדות הצריכות לעניין

ביום 7.6.10, הגישה המערערת בבית משפט נכבד זה, תובענה כספית כנגד המשיבים בסך 2,237,421.56 ₪. בד בבד עם הגשת התביעה הגישה המערערת בקשה להטלת עיקול זמני על נכסי המשיבים להבטחת סכום התביעה.

ביום 8.6.10, ניתנה החלטת הרשם לפיה לא מצא לנכון בנסיבות העניין לדון בבקשה במעמד צד אחד, ולפיכך הורה על העברת הבקשה לתגובת המשיבים. כן הורה כי עד למתן החלטה בבקשה לא תעשה כל דיספוזיציה בנכסים נשוא הבקשה. בנוסף ציין הרשם בהחלטתו כי המשיבים רשאים להציע חלופה הולמת להבטחת סכום התובענה.

לאחר שהוגשה תגובה לבקשה מטעם המשיבים, וכן תשובה לתגובה מטעם המערערת, ניתנה החלטת הרשם מיום 14.7.10, לפיה: "על מנת לחסוך בדיונים ארוכים ובהוצאות מרובות יודיעו המשיבים, בתוך 7 ימים מיום מסירת החלטה זו כדין האם יש באפשרותם להציע חלופה הולמת לעיקול הזמני המבוקש".

בהעדר מענה לגופא של ההחלטה הנ"ל מיום 14.7.10, ניתנה ביום 16.8.10, החלטה נוספת על ידי הרשם במסגרתה הורה לצדדים להודיע האם הם מסכימים להצעת בית המשפט לפיה בשלב זה יוטל עיקול על זכויות המשיבים במקרקעין בלבד. כן נקבע כי במידה והמשיבים לא יקבלו את הצעת בית המשפט יבהירו האם מתנהלים או התנהלו נגדם הליכים בלשכת ההוצל"פ ויצרפו רשימת תיקים עדכנית לגבי כל אחד מהם.

בהתאם להחלטת הרשם הודיעה המערערת כי כפי שעולה מנסחי הטאבו שצורפו על ידה לבקשה להטלת עיקולים זמניים, על נכסי המקרקעין נשוא בקשת העיקול מוטלות הגבלות שונות, לרבות שעבודים ללא הגבלה בסכום, עיקולים, צווי הריסה וכו'. לפיכך טענה המערערת כי בנסיבות אלה אין בעיקולים שהוטלו על נכסי המקרקעין כדי להבטיח את סכום התביעה באופן ממשי או בכלל.(ראה נספח 9 להודעת הערעור).

בהודעה שהוגשה מטעמם הודיעו המשיבים כי הינם מסכימים לשעבד את נכס המקרקעין כמפורט בסעיף (ז) לבקשת המערערת, בלבד. (ראה נספח 10 להודעת הערעור).

בהחלטתו מיום 26.8.10, קבע הרשם כדלקמן:

"על יסוד הסכמת המשיבים הנני מורה בזאת על עיקול זכויות המשיב בנכס הנזכר בסעיף (ז) לבקשה להטלת עיקול זמני. לא הובאה בפניי כל ראייה שאין די בעיקול זה כדי להבטיח את סכום התביעה. לפיכך, לאחר רישום העיקול הזמני, כאמור לעיל, יבוטל הצו למניעת דיספוזיציה שניתן ביום 8.6.10".

לאור ההחלטה הנ"ל הגישה המערערת בקשה דחופה לקיום דיון בבקשה והותרת הצו למניעת דיספוזיציה על כנו (ראה נספח 11 להודעת הערעור).

ביום 5.9.10, ניתנה החלטת הרשם בבקשה לקיום הדיון לפיה נקבע: "כאמור בהחלטתי מיום 26.6.10, לא הובאה בפניי כל ראיה שאין די בעיקול שהוטל כדי להבטיח את סכום התביעה. הלכה פסוקה היא כי נטל השכנוע בעניין זה הוא על התובעת. לפיכך, הבקשה נדחית".

ההחלטות אלה הנזכרות בסעיפים ז' ו-ט' לעיל, הינן נשוא הערעור שבפניי.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבפניי, ובחנתי טענות הצדדים מצאתי כי הדין עם המערערת, ולפיכך דינו של הערעור להתקבל.

הנני סבור כי בנסיבות העניין ולנוכח הטענות שהועלו על ידי המערערת, אשר נתמכו בנסחי רישום מלשכת המקרקעין, היה מקום, לכל הפחות, להיעתר לבקשת המערערת לקיום דיון.

נכון הוא כי נטל השכנוע להראות כי אין די בעיקול שהוטל כדי להבטיח את סכום התביעה מוטל על כתפי המערערת, אולם עם זאת נראה לי כי הראיות שצירפה המערערת לבקשה תומכות אף באופן לכאורי בטענתה.

אף כי הנטל האמור מוטל על שכמי המערערת, אין להתעלם מהעובדה שהמידע אודות גובה המשכנתא הרובצת על הנכס נשוא העיקול וכן כל הפרטים אודות השעבודים וצווי ההריסה שכפי הנטען , רובצים על הנכס, מצוי בידיהם של המשיבים.

הנני סבור כי בנסיבות העניין ראוי היה להיעתר לבקשת המערערת לקיים דיון, במהלכו היו מוגשות הראיות הצריכות לעניין, לרבות חקירת מצהירים על תצהיריהם. הנני סבור כי בנסיבות המקרה שבפניי, לרבות גובה סכום התביעה, אין שאלת הוצאות הבקשה רלבנטית להחלטה האם לקיים דיון ובאם לאו.